קולה האבוד של החילוניות. קולה של החילוניות, שהיא תופעה מרכזית בהווית היהדות של ימינו, כמעט ואינו נשמע יותר במקומותינו. קולם של גופים ודוברים המייצגים זרמים שונים אחרים ביהדות נשמע יותר ויותר. הם משתלטים על הנאראטיב הפלורליסטי ומעצימים מעבר למשקלם הממשי את חשיבותו של קול זה. הדבר בולט מאד על רקע הקול החסר, שכמעט ואינו נשמע, הקול החילוני... (המשך בבלוג של אורי בן צבי)).

על הדרת נשים וציד מכשפות

. לפני הרבה מאד שנים, בתקופה אפלה שקרויה "ימי הביניים", הועלו למוקד, הוטבעו ונשרפו אנשים (בעיקר נשים) בעוון "כישוף". בימינו אלה נמחקים פרצופיהן של נשים וילדות ממודעות של חברות מסחריות. אני מזמינה אתכם להסתכל בתמונה המצורפת של ילדות מחופשות שפניהן נמחקו ולשאול את עצמכם בכנות: האם ימי הביניים בישראל הסתיימו? (המאמר בשלמותו בבלוג של מיטל טולדנו) http://hiloni.org.il/blogs/meital).

 מהישגי המחזירים בתשובה – תמונת מצב בתיכון תל אביבי. מורה (דווקא דתי) ניסה להציג לתלמידיו בבית ספר ממלכתי-חילוני מוכר ברמת אביב, יהדות פתוחה וביקורתית שבתוכה לחילונות יש מקום של כבוד, יהדות שבה מותר להקשות על כל מושג, כולל על קיום האל. התוצאות היו מסעירות. בחלק מהכיתות הילדים יצאו בזעם מהכיתה, התלוננו להנהלה על דברי כפירה, והכי עצוב בעיניי – כחלק מהויכוח, יצאו ילדים מסויימים להתקשר לרבי שלהם כדי לאמת את דבריו או, כפי שהם קיוו, לקבל טיעוני נגד. (את ההמשך ניתן לקרוא בבלוג של רם פרומן)http://hiloni.org.il/blogs/ram

חטא הקדמון. אי הפרדת הדת מן המדינה הוכיחה אי הבנה של ההיסטוריה הכללית והיהודית ואולי אף תכונה מבישה נוספת: פחדנות. כן, החתומים על מגילת העצמאות בהחלט פחדו לגעת בדת ובדתיים. אבל הנה באים ימים ומתחילים לשבור את הטאבו של איזכור הפרדת הדת והדמוקרטיה. גם אני מעיזה. גם אני קוראת להפרדת הדת מן המדינה, אחרת אצטרך להחליף את הגרדרובה שלי ולקנות חצאיות ארוכות וחולצות עם שרוולים ארוכים, שלא ירדפו אותי משמרות הצניעות, בעידוד המפלגות הדתיות הלא ציוניות ובחסות הפוליטיקאים.יש לסיים כל נאום וכל כתבה בדרישה: להפריד! (ההמשך בבלוג של לידיה גרינפלדhttp://hiloni.org.il/blogs/lydia